בגידות
היא חיבקה אותו חזק, הוא שאף מהסיגריה. היא הסתכלה עליו. היא אהבה להסתכל עליו ככה, מהפרופיל, לראות את עשן הסיגריה מסתלסל משולי שפתיו.
הוא השפיל מבט אליה: "את מדהימה אותי כל פעם מחדש"
"כל פעם אתה אומר לי את זה", היא צחקקה.
"אני חוזר על עצמי, נו, כנראה שהאלצהיימר נותן את אותותיו"
היא בעטה בו קלות, "שלא תעיז לדבר ככה על האהוב שלי"
"אהוב?" הוא חזר אחריה, "נהיית לי פיוטית".
"ככה זה אחרי שאני מקבלת את מה שאני אוהבת", היא העיפה לעברו סילון של מים בשובבות, ויצאה מהג'קוזי לעבר המטבחון. "קפה?"
"ברור, נשמת אפי".
היא הורידה שתי כוסות מהמדף. כמה שהיא אוהבת אותו, היא חשבה שאולי זה יירגע עם הזמן, אבל כבר חמש שנים שום דבר לא השתנה, חמש שנים של אותה תשוקה, חמש שנים של פרפרים בבטן, חמש שנים של תחושה מתוקה מרירה כל פעם שהיא רק שומעת את הקול שלו. פאקינג חמש שנים.
הוא הביט עליה מוזגת מים מהקומקום, כמה היא יפה. "בואי רגע"
היא חייכה לעצמה, קפה כבר לא יהיה פה… "מה קרה? בא לך קינוח לפני הקפה?"
הוא משך אותה אליו, מים עם קצף השפריצו לכל עבר "אל תתחילי איתי אפילו"
היא נצמדה אליו בחוזקה,ושפתותיהם נפגשו. נשארה להם עוד רבע שעה מתוקה של חטא, אחר כך הם יתנגבו, יתלבשו וייכנסו יחד לג'יפ שלו, הוא יסיע אותה הביתה, היא תרד בקצה הרחוב, ליתר ביטחון. הוא ימשיך למשרד, יכין לו קפה ויתקשר לאשתו, לנקות את המצפון.
פאקינג חמש שנים ושום דבר לא השתנה. |
